היא אחרה בעשר דקות.
שתינו מאוד רצינו להיפגש,
והשתדלנו מאוד למצוא את הזמן,
אבל בגלל האחור לא נשאר לנו מספיק זמן לעשות את מה שרצינו.
אני מאמינה,
שאין דבר כזה 'לא בכוונה'.
מאחורי כל מה שאנחנו עושים יש כוונה,
גם אם לא מודעת.
אז למה היא לא היתה מודעת?
מה גרם לה 'להרוס' לשתינו?
איזה סוג של רגש גורם לנו 'להרוס'?
כעס?
בפעם הבאה, כשאת מאחרת, אולי כדאי לבדוק:
האם את כועסת?
על מי?
למה?
ואם כבר, אז גם -
כמה באמת עולה לך האיחור הזה?
- חלומות?
- שאיפות?
- מערכות יחסים?
- כבוד עצמי?
פספסתי משהו?
היי,
השבמחקבמקרה הזה אני לא מסכימה איתך ..סורי,זה עבר לא מעט בראשי ובדיון עם אנשי מקצוע רפואת הנפש והמסקנה שונה. אני חושבת שלפעמים אנשים מאחרים כי קורים דברים מעבר לשליטתם, כן יש דברים מעבר לשליטתנו.יכולים להיות עוד הסברים קבילים.אדם "רוחני" יוכל לומר שאולי נמנע ממנו להגיע לזמן אבל שוב...זה רק הסבר אחד.אין הסבר חד משמעי לשום דבר בחיים לדעתי. יום נפלא יקירה. נ
מקובל עלי -
השבמחקSHIT HAPPENS...
יחד עם זאת,
כהנחת עבודה -
נראה לי שתמיד כדאי לבדוק עוד קצת.
(-;