יום ראשון, 28 בנובמבר 2010

כלבים, חתולים וכלכלה בינלאומית


כלבים, חתולים וכלכלה בינלאומית
פעם הכלכלה היתה על אוכל – חקלאות.
ואז, חיות הבית, גם הן היו על אוכל – חלב, בשר, ביצים.
(וגם צמר, עבודה, משא, וכד', כמובן).
היום הכלכלה היא על רגשות,
ולכן – פרסומות.
אם יהיה לך אוטו / בגד / חופשה / וכו' מסוג X,
אז תרגיש...
ואז גם חיות הבית זה על אהבה.
(ובחיות שהן על אוכל אנחנו משתמשים בצורה התעשייתית.
וזה נורא, כי הם יונקים שמרגישים וחושבים כמונו.
זה כמו חוות לגידול עבדים.)

יום שישי, 26 בנובמבר 2010

אומץ


זה לא מה שמרגישים, זה מה שעושים!!!
לחכות עד שכבר לא תפחד, ואז לפעול –
זה לא אומץ,
כי אתה לא פוחד...
אומץ זה להרגיש את הפחד,
ולפעול,
למרות הפחד.

יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

קארמה זה מי שאת/ה


קארמה = פעולה, בסנסקריט.
קארמה זה לא מה שיקרה לך אחרי המוות, בגלגול הבא.
קארמה זה למי שאת/ה הופך/ת בעקבות מה שאת/ה עושה.
אם אתה משקר ומרמה – אתה הופך לשקרן ולרמאי,
וזה גם מה שקורה לך –
עכשיו, בחיים האלה!

אם את פועלת בנדיבות את הופכת לאדם נדיב,
ואת עולה על התדר של אנשים נדיבים אחרים,
וזה מה שאת פוגשת –
עכשיו, בחיים האלה!

יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

המנטרה של גורו רינפוצ'ה להצלחה


אום אה הום – וג'רה גורו פדמה סידהי הום
וג'רה = סמל לעוצמה
גורו = מורה, הוראה, הדרכה, הנחיה, ליווי
פדמה = סמל להרמוניה
סידהי = הצלחה

מעתה אמור: להצלחה מגיעים באמצעות עוצמה אישית, הדרכה והרמוניה!!!

יום שני, 22 בנובמבר 2010

דברים שרוצים לעשות ולא יוצא


כדאי לקבוע, ולרשום ביומן!!!
אפילו חודשיים, מראש,
אפילו אם זה מצחיק לקבוע ככ הרבה זמן מראש.פג
יום אחד היום הזה מגיע,
ואז עושים את זה.

שיטה אחרת:
לעשות רשימה של כל הדברים האלה,
ולהחליט שכל שבוע עושים משהו,
ושוב – לרשום בכל שבוע מה עושים באותו,
ולעשות...
(זה החלק הקל, נכון?)

יום ראשון, 21 בנובמבר 2010

הדבר הכי קשה


הדבר הכי קשה

במדיטציה זה לעזוב הכל, ולהתיישב.
זה, בעצם, לצאת מהסרט.
לעזוב את הסרט כדי לשבת ולראות שזה סרט.

יום שבת, 20 בנובמבר 2010

בלי חגורה...



בנים!!! :
נכון שאסור לכם לבכות?
שרוך זה לרכיכות?
ואל תדברו על זה...
בקיצור – החברה מאותתת לכם שכדאי שתצניעו את הרגשות שלכם.
הרגשות נובעים מהבטן, 'הרכה', מ'תחושות הבטן'.

לכן: ללבוש חגורה, שהוא מעין 'ציווי חברתי',
בעצם עוזר לך להתאים את עצמך לחברה,
עי כך שתדכא את הרגשות שלך. 

יום שישי, 19 בנובמבר 2010

בלי חזיה


בלי חזיה
בנות!!! :
נכון שאסור לנו לכעוס?
וגם לא לדבר יותר מדי?
בקיצור – החברה מאותתת לנו שכדאי שנצניע את הביטוי העצמי שלנו.

הביטוי העצמי נובע לא רק מהגרון –
הוא מתחיל מהלב, מהנשימה החופשית, מהחופש לפעול,
בקיצור – מאזור החזה.

לכן: ללבוש חזיה, שהוא מעין 'ציווי חברתי',
בעצם עוזר לך להתאים את עצמך לחברה,
עי כך שתדכאי את הביטוי העצמי שלך.

ויש גם לבנים... 

יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

הפסיכולוגיה של מחלות אוטואימוניות

מאמר חדש שלי:
הפסיכולוגיה של מחלות אוטו-אימוניות
http://michalron.com/article/%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95%D7%98%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA

יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

2 סוגים של סבל


לפי האמת הראשונה של הבודהא
כל קיום כרוך בסבל –
כי באים דברים שעושים לנו רע,
כי הולכים דברים שעשו לנו טוב,
כי הכל כל הזמן משתנה,
וכו'.
זה סוג אחד של סבל,
וככל הנראה הוא בלתי נמנע –
לפחות עד שמגיעים להארה.

על הסוג השני של הסבל מגיעות לנו זכויות בלעדיות –
זה סבל שאנחנו יוצרים עבור עצמנו בעצמנו,
באמצעות 'הסרט' (שהוא ההיפך של 'הסוד') –
מה יהיה אם...
מה יגידו עלי...
איך לא בא לי...
למה, למה, למה?????
וכו'.

על הסוג הזה של הסבל אפשר לוותר? 

יום שני, 8 בנובמבר 2010

האנשים שהכי יקרים לך


מי האנשים שהכי יקרים לך?
מתי בפעם האחרונה ביקרת מישהו שמכיר אותך יותר מעשרים שנים?
אולי שווה לקחת חצי יום חופש ולקפוץ?
מה הם יכולים לספר לך על עצמך?
ואיזה עוד שאלות לשאול אותם?
על עצמם, אולי?

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

אנשים שלא מפסיקים לדבר


אנשים שכל הזמן מסבירים לך
בעצם מוודאים שלא יהיה לאף אחד אף פעם זמן להגיד משהו.

שאף פעם לא נרגיש איך זה להיות ביחד בשקט.
שאף פעם לא יהיה את הרווח הזה,
שמאפשר להשחיל שאלה שבאמת נוגעת.
שאף פעם לא יהיה לי זמן לקחת נשימה, להרגיע,
ולאמר את מה שבאמת יש לי על הלב.
)-:


יום שבת, 6 בנובמבר 2010

הפוזה של 'אצלי הכל בסדר'


הפוזה הזאת, של 'הכל בסדר'
היא בעצם שקר.
אף אחד מאתנו לא מושלם.
אצל אף אחד לא הכל תמיד בסדר.

והשקר הזה פוגע לא רק בנו –
שלא מעזים לתת הזדמנות לאחרים להראות לנו שהם אוהבים אותנו.
השקר הזה פוגע גם בהם –
כי הוא אומר להם –
'אני לא מאמינה בך/לך מספיק כדי להראות לך איפה כואב לי'.

יום שישי, 5 בנובמבר 2010

כבוד למשככי כאבים - סמים, אלכוהול, סיגריות, אוכל


הוא בא כי הוא רצה להגמל.
בשבוע שעבר עד לפגישה הראשונה הוא שתה המון,
ואמרתי לו שהוא דווקא יכול להמשיך.
ממש לא היתה לי שום כוונה להתחיל להגביל אותו –
בשימוש במשככי כאבים.

נפגשנו רק כמה פעמים (אחכ ילדתי וחופשת לידה),
והיום, כשדיברנו, הוא אמר לי –
'אני לא יודע איך ומה, אבל אני כבר חודש לא שותה!!!'

כשמכבדים את הצורך של הגוף / הרגש במשככי כאבים,
ועובדים על מה שכואב – במקום על הסימפטומים,

הפלא ופלא – הסימפטומים / הצורך במשככי כאבים –
מתפוגג....

עבדים ואדונים


אומרים על המיינד, שהיא העבד הטוב מכולם,
והאדון הגרוע מכולם.
(Best slave; Worst master)

לכן צריך להיות קשובים למה שהלא מודע שלנו רוצה,
וללא קשר לאיך זה נראה למוח ה'הגיוני' שלנו –
לזכור שמטרת המודע היא, לרוב, להיות עבד ללא מודע –
לאותו חלק שהוא המהות שלנו, שמחובר לאלוהי ולילדי שבנו,
למה שתמיד נשאר חי וחיוני,

וחס וחלילה לא לנסות להכפיף אותו לקול ההגיון המודע!!!

יום רביעי, 3 בנובמבר 2010

לרקוד את המשחק של החיים


שרון אמרה לי:
בהתחלה, כשבאתי, באתי כי רציתי להתחתן.
אחכ – כי רציתי שיהיה לי טוב.
ועכשיו, כבר לא אכפת לי אם טוב לי או רע לי,
זה פשוט ככ מעניין...

ככה גם אנחנו –
בהתחלה, אנחנו רוצים משהו, ועובדים בשביל זה.
ואז, אנחנו מבינים שיש מסגרת רחבה יותר,
שאפשר, ועדיף לנו לשאוף לאושר והגשמה באופן כללי,
ואחכ אנחנו עוזבים אפילו את האושר ואת הנוחות,
ופשוט רוקדים / משחקים את המשחק של החיים.

(((-:

יום שלישי, 2 בנובמבר 2010

הרגע הזה שפשוט טוב


להגיע לרגע הזה שפשוט טוב,
ופשוט להשאר בו.
פעם ביום.
לדקה?