יום ראשון, 16 בינואר 2011

מה לעשות כשכועסים עלינו?



לחשוב, מה אנחנו רוצים כשאנחנו כועסים?

שיכעסו עלינו חזרה?
ממש לא...

שיסבירו לנו?
עוד יותר מבאס...

שיעלבו, וירגישו רע, אשמים?
אולי, קצת,
אבל גם לא בדיוק.

פשוט, להגיד למי שכועס עלינו,
כמו שהיינו רוצים שיגידו לנו –
'את/ה צודק/ת.
אני מצטער/ת.
תודה שאת/ה אומר/ת לי'.
ואפשר גם חיבוק.




4 תגובות:

  1. לא הייתי צריך לעמוד בצפירה ביום הזכרון ולא בשום יום אחר... מה אכפת לי שהיטלר רצח שישה מליון?

    את מסכימה? או שפשוט אמשיך לכעוס?
    מחר אני גם הולך לכעוס עליך שאת צמחונית ויהודיה מלוכלכת.
    כמה את מוכנה לקריב?

    השבמחק
  2. יש לך יחסים אישיים עם היטלר?
    ומדוע לכעוס?
    אולי להפגע?
    או לפחד?

    יש המון בחירה,
    גם אם לרובינו נוח רוב הזמן להתעלם מזה.

    מי שבוחר לכעוס -
    ולשלם בבריאות פיזית (לחץ דם גבוה וכד')
    בבריאות רגשית (מצברוח חרא)
    במערכות יחסים, ביחסי עבודה, באובדן כספי,
    ועוד -
    זכותו.
    משמע -
    אם אתה רוצה להמשיך לכעוס -
    בהצלחה.

    ואגב -
    אני בהחלט רואה בכך הקרבה.

    אני, לגבי אנשים שיש לי קשר איתם,
    ואכפת לי מהם,
    ואני רוצה להמשיך בקשר איתם -
    והם כועסים עלי,
    כן, אני משתדלת לעשות כמו שכתבתי.

    אם הם כועסים עלי שאני צמחונית (שאני לא)
    ויהודיה (שגם כן, לא ככ)
    ומלוכלכת (שזה, מה לעשות, ועוד עם תינוק שפולט עלי כל הזמן, מודה...)
    אז אני בודקת אם אכן בא לי להיות איתם בקשר.

    ועוד משהו -
    אני לא רואה בכך הקרבה...

    השבמחק
  3. מאד רציתי לחבק אותה כשנפגשנו, מיכל, אבל היא שידרה חזק וברור שהיא לא יכולה לקבל ממני חיבוק.

    אני מבינה שאני פשוט צריכה לקבל שזה מי שהיא, ושאני לא יכולה לצפות ליותר מריטואל של כאילו עם אפס תקשורת. אבל המצב הוא כרגע שממש ממש לא בא לי.

    השבמחק
  4. בסדר.
    גם יכול להיות שהיא לא יכולה לקבל ממך חיבוק -
    בינתיים...

    אפשר לשלוח מייל -
    כשלא כועסים!!!
    של 'הצהרת כוונות' -
    מאוד הייתי רוצה שנהיה קרובות,
    או משהו כזה.

    זה גם בסדר להגיד -
    כרגע,
    או בגלגול הזה, כרגע,
    זה לא הולך.

    כשאת יודעת שעשית מה שיכולת,
    קל יותר לוותר,
    ועדיין להרגיש שלמה עם עצמך,
    לא?

    השבמחק